השלבים – כל אחד עובר את השלבים בקצב בתהליך ובדרך שלו

כשהורים פונים לראשונה ..
מספרים , מדברים, ומתייעצים ,ובוכים מכאב.
אני יודעת את מה שהם- עדיין לא יודעים.
שהם כנראה יעברו את השלבים , כל אחד בדרכו
הלם, הכחשה , כעס,חקירה, השלמה וקבלה
בתחילת דרכי , עמדתי זקופה ובכיתי בכל הרצאה.
בעיקר בהרצאת הדגל שלי.
סיפורי האישי – "מנכות לאיכות"
והיום אני עומדת זקופה ומתרגשת תמיד.
והקול תמיד רועד במיוחד בקטעים מסויימים.
וכל הורה , ואיש מקצוע יוצא מהרצאתי עם כוחות.
מגיע בסיום , מצלצל למחרת, שולח הודעה.
ואומר לי – נתת לי כח ! תודה !
אני מדברת כדי לתת כח.
אם אני יכולתי , בטח ובטח אתם יכולים.
כשאני מספרת היום את הסיפור שלי ,
אני יודעת שהחלמתי.
הורים רבים מדברים ואומרים…
חלק דיברו על החלמה
וחלק על כך שאינם מאמינים שאי פעם יחלימו.
תפסה אותי במאמר שכתבתי תגובה של אם לילד מאותה נבחרת
של “ילדי רמדיה” .
שבעצם ילדה ילד בריא לחלוטין , ובעקבות מזון הרמדיה
חייה השתנו.
האם שיתפה שישבה מול המחשב , ופתאום ראתה את המאמר שלי
עם תמונת הכותרת..
“לספר מבלי לבכות”…
וכך היא כותבת:
אז אני עדיין לאחר כל המסע הארוך ונדמה שלא ייגמר לי לעולם ,
אני מחייכת ושואלת את עצמי
אם הדמעות הללו של הסיפור שלי הן של הכאב.
וכן. ולא נראה לי שאחלים.
אני חיה את היום יום הזה ואולי לא בא לי להחלים.
כי אולי יש בי גם איזו לקות.
שהכאב משרת לי את החוזקות .
את העוצמה הטמונה בי שלא ידעתי שיש בי.
לקבל בומים חזקים של ההגדרות…ילד רמדיה , י
ילד עם קשב וריכוז והגדול מכולם …. ילד עם פיגור.
למדתי לסלוח לאנשים המביטים בסקרנות ספק חשש ספק בורות.
למדתי לסנן ביקורות והערות מוטות ולמדתי להילחם עליו.
לא רוצה ללמוד שלא לבכות .
אולי כי נח לי להישען על הכאב הזה.
לכן זה זעק לי. אבל תודה לך שגרמת לי לראות את הכתוב הזה.
כי בעיני גם בלכאוב ,יש יופי.
עניתי לה- ואני רוצה לענות לכולכם.
לא חייבים להיות חזקים תמיד.
הרבה פעמים גם בלכאוב , לבכות, ולהתמסכן ישנה נחמה.
שהנה, נכון המצב לא טוב ואני עכשיו עצובה.
קשה, כואב, אוף, למה, בכי, כעס, ועוד..
השאלה היא – אם עבר מספיק זמן \ועדיין לא החלמנו
מה זה משרת אצלנו?
ויש מקום ענק לכאב ולבכי .
למרות שמגיעים לשלב ההשלמה והקבלה,
ההורים יכולים לנוע ממצב הלם או כעס לעמדה יותר מסתגלת.
ולמרות ההשלמה והקבלה יהיו עוד ארועי חיים רבים ומעברים
שיאלצו אתכם להעריך מחדש את מגבלות הילד
ולעסוק שוב או להשלים ולקבל שוב
עם מה שיש ומה שלעולם לא יהיה.
קבלה היא נקודת הסיום של ההשלמה .
ובתוך הקבלה יהיו בדרך גלים של כאב.
ויהיו גלים של מעגלים ומשברים בדרך…
והמסר שלי – לתת מקום גם לכאב ולבכי.
לצד ההחלמה שנדרשת בכדי לתפקד כהורה.

מותר לכם !!

טו בשבט וחלוקת התעודות לילדנו – מומלץ לקרוא עד הסוף !!

התעודה חשובה לילדים שמצליחים,
תחושת הערך העצמי שלהם עולה.
רצוי לא לתת פרסים וכספים על ציונים!!!!
ובמקביל לשבח על ההתנהגות, ההשקעה וההישגים.
ומנגד לא לשכוח את  ילדנו שנכשלו ונזקקים לעידוד שלנו כרגע.
ואנחנו ההורים צריכים להזהר בתגובתנו.
במיוחד ילדים שנעדרו מבה"ס עקב אשפוז ,
או חווים קושי רפואי שפוגע בלימודים ,
או קושי מסויים של הילד.( רגשי, לימודי, ועוד.. )
על מה אנחנו מסתכלים כהורים?
ערכים ,כבוד לזולת, נימוס,
סדר וארגון כבוד לרכוש, חברות נאמנה,
התמודדות עם קושי, וכל שאר הערכים החשובים,
שכל בית מקנה לילדים דברים אלו כערך.
ברור לי שילדים מגיעים לבה"ס בכדי ללמוד,
ושלהישגים הלימודיים של ילדנו יש מקום
של כבוד להשקעה שלהם ( ושלנו בהם),
ולכן, חשוב לקחת בחשבון גם את המסוגלות והיכולת של הילד.
התגובה שלנו צריכה להיות פרופורציונאלית ליכולת של ילדנו,
ויכול להיות שהתעודה היא לא טובה בהתאם לציפיות שלנו .
הן לדעת  בה"ס והן לטעמנו ההורים .
חשוב לזכור, שאם נעביר  לילד תחושת אכזבה .
לא נוכל לעודד אותו על כך שנכשל ,
ולא נוכל לעזור לילדנו לנסות לשנות ולשפר את הדרוש
באמצעות העצמת ילדנו בכדי שיצליחו.
והגרוע מכל אנו עלולים לגרום לילדנו,
להרגיש שאכזבו אותנו,ושאינם עומדים בציפיות שלנו
.התחושה  הקשה ביותר עבור ילד העומד בפני הוריו.
אם הילד חוזר עם ציון שלילי בתעודה
הוא מבין שזה ציון שמגיע לו.
אך למרות זאת אף אחד לא אוהב את חתיכת הנייר הזאת..
שמזכירה לו שהוא אינו מוצלח.
כשהילד נכנס עם תעודה "גרועה"
( וכאן כל הורה מוזמן לפרשן מהי בשבילו תעודה פחות טובה)
קודם כל הוא יימנע מלהוציא אותה מהתיק.
****מה לעשות****
תבקשו לראות את התעודה,
תגידו "אני בטוח שהיית רוצה ציונים טובים בדיוק כמוני",
תחבקו , תעודדו בכך שתגידו
'אני יודע שאף אחד לא אוהב להרגיש ככה,
אבל יש תקופות כאלו ונתגבר על זה ביחד'.
ברגע הראשון חשוב להעביר לילד מסר שאוהבים אותו בלי קשר לציון.
לא מענישים על תעודה רעה!!!
.ילד מבין גם בלי מילים .
ובעיקר קבלו את הילד כפי שהוא ,
תחשבו כל הזמן מה הוא מרגיש לנגד חבריו?
או אחיו שהצליחו?
חבקו, עודדו,
ואז, בעוד יום או בערב
תשבו תדברו איתו .
זכרו- !!
התעודה היא המשוב לילד להבין במה הוא טוב ,
ומה רוצה/צריך/לשפר.

אחד הכלים היעילים על פי אדלר.
היא הישענות על חוזקות .
זה בהחלט מפתח עצמאות וביטחון עצמי אצל ילדים ( ובכלל אצל בני אדם )
אם נסב את תשומת ליבו של הילד לנסיונות מוצלחים,
ונעודד אותו על אלו,
נראה לו את העוצמות שלו.
נראה לילד שאנחנו מאמינים בו,
ונעזור לו להאמין בעצמו.
זה יעזור מאד בכדי להסב את התחושה מן הטעות ( או הכשלון )
אל ההצלחות.
ואם זה חוזר על עצמו, יש לשקול ולבדוק לעומק -מה מונע מהילד להגיע להצלחות?
ובעת הצורך לפנות לאנשי מקצוע ( לקות למידה , קושי רגשי , ועוד..)
אסכם במילותיו של  אלפרד אלדר:
"יהא לכם האומץ להיות בלתי מושלמים ולהרשות לילדכם להיות בלתי מושלמים" 

התמונה באדיבות אלונה הינב ייעוץ וטיפול פסיכו׳ – רגשי לילדים ומשפחות

הילד צריך ניתוח,מה עושים עכשיו?

הילד צריך ניתוח,מה עושים עכשיו? עצה- לדבר,לשתף,כמה שניתן..

כשהילד שלנו נאלץ לעבור הליך רפואי, אנחנו נקרעים בין הרצון להגן עליו מפני הכאב לבין הרצון לטפל בבעיה הרפואית. הפער הזה מעורר חרדות ופחדים אצל כל ההורים

 (וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הילדים)

. 1. לפני הניתוח: ספרו לילד מה הולך לקרות, באופן ברור ומרגיע. אם הזריקה עלולה לכאוב, תענו לו בכנות, אבל זיכרו לומר גם שלאחר מכן הוא ירגיש יותר טוב, ושתחכו לו שיתעורר.

  1. בבית החולים: בחרו שיר או סיפור שתספרו לו במהלך או לפני ההרדמה. בידקו אם אפשרי להתלוות אליו עד לתחילת הניתוח, וסייעו לו להירגע בעזרת דמיון מודרך, ציורים וכו..'

***3. עצה מנסיון אישי : לכל אשפוז לקחתי מוסיקה אהובה  שהתנגנה לה ברחבי המחלקה, אני זוכרת שהורים היו מגיעים לחדר של הילד שלי בעקבות המוסיקה וספרים , גם אם לא החיה שימוש בספרים הם היו שם.

  1. אחרי הניתוח: זה השלב שבו לא פעם מופיעות החרדות ומגיעים הפחדים שעד עכשיו הדחקתם. אם אתם, הילד, או כולכם סובלים מחרדה, אפשר ללכת לטיפול קצר שייקל על ההסתגלות מחדש.

כשהילד שלנו נאלץ לעבור הליך רפואי, זה תמיד מלווה בבלבול ובפחד.

בלבול כי התהליך הרפואי והמושגים הרפואיים לא ברורים לנו, ופחד כי אנחנו דואגים לילד שלנו (וגם כי אנחנו מבולבלים).

הנטייה ההורית הטבעית שלנו היא להגן ולשמור על הילד מכל קושי או כאב. כשהילד שלנו נכנס להליך רפואי – נוצרת דילמה. מצד אחד אנחנו רוצים לטפל בבעיה הרפואית של הילד, ומהצד האחר אנחנו רוצים להגן עליו מפני כל סבל וכאב.

רוצים להתייעץ עם רופא ילדים? 

המטרות האלה נראות לכאורה מנוגדות, אבל בפועל ניתן להשיג את שתיהן. הנה כמה עצות שיעזרו לכם לעבור את ההליך הרפואי של הילד שלכם בשלום ושייסייעו לכם לעזור לו.

לפני ההליך הרפואי:• מחקרים מראים שמידע ברור ואמיתי מפחית פחדים וחרדות אצל ילדים. לפעמים, לשם הגנה על הילד, אנחנו לא מוסרים לו את כל המידע או מנסים לייפות את המציאות. מידע ברור, כאמור, יסייע לילד. למשל, לא להגיד "זה לא יכאב", אלא "הדקירה תכאב לרגע, ואחר כך תרגיש טוב יותר"

 

תארו לילד שלכם את התהליך בצורה ברורה: "קודם נלבש בגדים של בית חולים ואחר כך נפגוש את האחות, והיא תשאל אותנו כמה שאלות, למשל אם אכלת היום, ותרצה לדעת איך אתה מרגיש ותבדוק לך את החום" וכדומה.

 

לפני ההגעה לבית החולים חשוב לתת לילד מידע ספציפי ולאפשר לו לשאול שאלות שיפחיתו את אי־הוודאות.

בדקו עם הצוות הרפואי אם ניתן לבקר בבית החולים ובחדר הניתוח כמה ימים או שעות לפני הניתוח כדי לאפשר לילד להכיר את המקום ולשאול שאלות.

את השיחה על הפעילות הרפואית חשוב לקיים עם כל בני המשפחה . ( שימו לב  מובנה גיל)

 

רק נכונות של ההורה להקשיב ולקבל מילדו גם חששות וכעסים תאפשר לילד לשאול את כל השאלות שמעסיקות אותו. ילדים קטנים עסוקים בפרידה מההורים ובחשש מהמכשירים השונים ואם זה יהיה כואב. ילדים גדולים יותר עסוקים יותר ברמת הסכנה, בחשש מתוצאות הניתוח (כולל החשש ממוות), בפרק הזמן הנדרש להחלמה ועוד…

בבית החולים. בקשו מהצוות הרפואי את כל המידע הרלוונטי.

אי־ודאות מייצרת חרדה.

בקשו מהצוות הרפואי כלים לעזרה להתמודדות עם הילד לקראת הפעילות הרפואית. ברוב המרפאות ובתי החולים יש כלים נגישים לסיוע, כולל סרטונים מונפשים המקילים על החששות ועל הפחדים.

ברוב המקומות מורשים ההורים ללוות את הילד בתחילת התהליך הרפואי (ההרדמה).     ממליצה  לבדוק מראש  את הנושא הזה עם הצוות הרפואי. חשוב לשתף את הילד ולומר לו כי אתם תלוו אותו (וממש חשוב לבחור מראש מי ההורה שמלווה).

בחרו מראש שיר או סיפור קצר שתספרו לילד בכניסה לחדר ההרדמה

אמרו לילד שלכם שברגע שיתעורר יראה אתכם לידו

מחקרים מראים כי הבאת צעצוע אהוב (כמו דובי) ויצירת משחק שבו על הילד לטפל בדובי החולה מפחיתה משמעותית פחדים של ילדים.

שימוש בדמיון מודרך ובנשימות הוא כלי עזר מרכזי להפחתת הפחד. בקשו הכוונה מאנשי המקצוע במקום כיצד לעשות את זה

מצאו דרך שמתאימה לילדכם לעבד את החוויה (רוב הילדים מעבדים חוויות באמצעות ציור). העיבוד הזה יפחית באופן משמעותי.

אחרי השחרור מבית החולים עצה מנסיון אישי :השורות הבאות משמעותיות ביותר כיוון שבזמן הפעילות הרפואית, שהיא מקור של לחץ, אנו עסוקים בלהבריא ובעיקר בלתפקד. אבל אחרי שהלחץ מסתיים – עלולות להתפתח דאגות וחששות שלא הרשינו לעצמנו להרגיש לפני הפרוצדורה הרפואית.

תעזרו.תשתפו.תקבלו עזרה. !!!

פחדים בימים הראשונים שאחרי ההליך הרפואי הם נורמליים, אבל כדאי לפנות עם הילד לייעוץ רפואי ורגשי .

 

 

קרדיט :

– ד"ר עדנה כצנלסון פסיכולוגית קלינית.

– אמיר שפר עובד סוציאלי במרכז לבריאות הילד והנוער של כללית בקריית בריאות זבולון ומומחה לטיפול קוגניטיבי־תנהגותי בילדים.

 

האם אתם מרגישים שהחברה שיפוטית כלפי ילדיכם?

שיפוטיות היא מילה גסה בעיניי!
וגם אני נופלת בזה לעיתים רחוקות.
וכולנו נופלים בכך!!
הקושי הגדול של ילד המתמודד עם מחלה כרונית
היא פגישת השונות שלו למול ילדים בריאים.
השבוע נפגשתי עם זוג הורים וילדם בן ה 10.
מצד אחד, הילד חי חיים רגילים
הוא בבית ספר רגיל, בכתה ד.
תלמיד טוב, ילד שיש לו חברים.
ומצד שני , התמודדות יום יומית לא פשוטה.
והקפדה על תזונה,
טיפולים, תרופות,
רופאים, ביקורת ,והשגחה צמודה.
שאלתי את הילד מה הכי קשה לך?

הוא ענה :
הכי קשה לי שאין לי את הספונטניות שיש לילד אחרים.
הכי קשה לי שאני כועס שכל הילדים בריאים.
הכי קשה לי שאני שונה.
הכי קשה לי שאני מרגיש אחר.
ולילד הזה יש הורים תומכים.
לילד הזה יש חברים טובים.
הילד הזה תלמיד טוב.
וכל הרגשות גורמים לו ….
להפסיק לרצות להגיע לבה"ס.
להרגיש רגשי נחיתות מול ילדים אחרים, רק …
בגלל שהם בריאים.
לכעוס, להאשים, ולפעמים ליצור אנטגוניזם כלפיו.
ואז אין פניות ללימודים.
הילד טרוד .
יש גיל שהחברים הם כל עולמו של הילד.
וכמה שאנחנו ההורים נאהב, נכיל, ונהיה שם בשבילו.
זה לא מחליף להיות חלק מקבוצת השווים.
בגיל 9 גיל ההתבגרות הרשמי מגיע.
בגיל 12- הילד מתחיל לגבש זהות אישית משלו.
ובגלל שהוא מרגיש 1 ,2 או לא .
לעיתים שופטים את הילד .
ובסך הכל הוא רוצה להיות ילד כמו כולם.
והילד מדבר עם ההורים.
והילד מדבר ומשתף ומנסה לראות את 1/2
הכוס המלאה

אבל רגע … חכו
הוא רק בן 10
ועבר חיים שונים מיתר הילד.
שונים במהות, שונים בהתמדדות, שונים !!!

חכן רגע – תנסו לא לשפוט .

Call Now Button