השלבים – כל אחד עובר את השלבים בקצב בתהליך ובדרך שלו

כשהורים פונים לראשונה ..
מספרים , מדברים, ומתייעצים ,ובוכים מכאב.
אני יודעת את מה שהם- עדיין לא יודעים.
שהם כנראה יעברו את השלבים , כל אחד בדרכו
הלם, הכחשה , כעס,חקירה, השלמה וקבלה
בתחילת דרכי , עמדתי זקופה ובכיתי בכל הרצאה.
בעיקר בהרצאת הדגל שלי.
סיפורי האישי – "מנכות לאיכות"
והיום אני עומדת זקופה ומתרגשת תמיד.
והקול תמיד רועד במיוחד בקטעים מסויימים.
וכל הורה , ואיש מקצוע יוצא מהרצאתי עם כוחות.
מגיע בסיום , מצלצל למחרת, שולח הודעה.
ואומר לי – נתת לי כח ! תודה !
אני מדברת כדי לתת כח.
אם אני יכולתי , בטח ובטח אתם יכולים.
כשאני מספרת היום את הסיפור שלי ,
אני יודעת שהחלמתי.
הורים רבים מדברים ואומרים…
חלק דיברו על החלמה
וחלק על כך שאינם מאמינים שאי פעם יחלימו.
תפסה אותי במאמר שכתבתי תגובה של אם לילד מאותה נבחרת
של “ילדי רמדיה” .
שבעצם ילדה ילד בריא לחלוטין , ובעקבות מזון הרמדיה
חייה השתנו.
האם שיתפה שישבה מול המחשב , ופתאום ראתה את המאמר שלי
עם תמונת הכותרת..
“לספר מבלי לבכות”…
וכך היא כותבת:
אז אני עדיין לאחר כל המסע הארוך ונדמה שלא ייגמר לי לעולם ,
אני מחייכת ושואלת את עצמי
אם הדמעות הללו של הסיפור שלי הן של הכאב.
וכן. ולא נראה לי שאחלים.
אני חיה את היום יום הזה ואולי לא בא לי להחלים.
כי אולי יש בי גם איזו לקות.
שהכאב משרת לי את החוזקות .
את העוצמה הטמונה בי שלא ידעתי שיש בי.
לקבל בומים חזקים של ההגדרות…ילד רמדיה , י
ילד עם קשב וריכוז והגדול מכולם …. ילד עם פיגור.
למדתי לסלוח לאנשים המביטים בסקרנות ספק חשש ספק בורות.
למדתי לסנן ביקורות והערות מוטות ולמדתי להילחם עליו.
לא רוצה ללמוד שלא לבכות .
אולי כי נח לי להישען על הכאב הזה.
לכן זה זעק לי. אבל תודה לך שגרמת לי לראות את הכתוב הזה.
כי בעיני גם בלכאוב ,יש יופי.
עניתי לה- ואני רוצה לענות לכולכם.
לא חייבים להיות חזקים תמיד.
הרבה פעמים גם בלכאוב , לבכות, ולהתמסכן ישנה נחמה.
שהנה, נכון המצב לא טוב ואני עכשיו עצובה.
קשה, כואב, אוף, למה, בכי, כעס, ועוד..
השאלה היא – אם עבר מספיק זמן \ועדיין לא החלמנו
מה זה משרת אצלנו?
ויש מקום ענק לכאב ולבכי .
למרות שמגיעים לשלב ההשלמה והקבלה,
ההורים יכולים לנוע ממצב הלם או כעס לעמדה יותר מסתגלת.
ולמרות ההשלמה והקבלה יהיו עוד ארועי חיים רבים ומעברים
שיאלצו אתכם להעריך מחדש את מגבלות הילד
ולעסוק שוב או להשלים ולקבל שוב
עם מה שיש ומה שלעולם לא יהיה.
קבלה היא נקודת הסיום של ההשלמה .
ובתוך הקבלה יהיו בדרך גלים של כאב.
ויהיו גלים של מעגלים ומשברים בדרך…
והמסר שלי – לתת מקום גם לכאב ולבכי.
לצד ההחלמה שנדרשת בכדי לתפקד כהורה.

מותר לכם !!

כתוב/כתבי תגובה